Vayedaber

''הַשֵּׁנִית'' וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב ''בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה''. דְּאִי מִ''בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה'' הֲוָה אָמֵינָא כִּי קוּשְׁיַן, קָא מַשְׁמַע לַן ''הַשֵּׁנִית''. וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן ''הַשֵּׁנִית'' הֲוָה אָמֵינָא בַּתְּחִילָּה בָּרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁנִי, קָא מַשְׁמַע לַן ''בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה''.

Traduction

the term: The second, and it was also necessary to write the phrase: In each and every year; proof from one of the verses would have been insufficient. As, if I had derived the halakha only from the phrase: In each and every year, I would have said my conclusion according to our question raised earlier: Why not celebrate Purim in the Adar adjacent to Shevat? Therefore, it teaches us using the term: The second. And had it taught us only the term: The second, I would have said that Purim must be celebrated both in the first Adar and in the second Adar, ab initio. Therefore, it teaches us: In each and every year, indicating that even in an intercalated year, just as in an ordinary year, Purim is to be celebrated only once.

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי הַאי ''הַשֵּׁנִית'' מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: בַּתְּחִילָּה קְבָעוּהָ בְּשׁוּשַׁן, וּלְבַסּוֹף בְּכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.

Traduction

The Gemara asks: And Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, what does he do with this term: The second? Since he holds that the Megilla is read in the first Adar, what does he derive from the verse? The Gemara answers: He requires the term to derive that statement of Rav Shmuel bar Yehuda, as Rav Shmuel bar Yehuda said: Initially, they established the observance of Purim in the city of Shushan alone, and ultimately they established it throughout the world, according to the second letter of Purim.

Rachi non traduit

לבסוף קבעוה כו'. וזהו השנית:

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: שָׁלְחָה לָהֶם אֶסְתֵּר לַחֲכָמִים: קִבְעוּנִי לְדוֹרוֹת! שָׁלְחוּ לָהּ: קִנְאָה אַתְּ מְעוֹרֶרֶת עָלֵינוּ לְבֵין הָאוּמּוֹת. שָׁלְחָה לָהֶם: כְּבָר כְּתוּבָה אֲנִי עַל דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס.

Traduction

Apropos the statement of Rav Shmuel bar Yehuda with regard to the establishment of the holiday of Purim, the Gemara cites a related statement. Rav Shmuel bar Yehuda said: Esther sent to the Sages: Establish me for future generations. Esther requested that the observance of Purim and the reading of the Megilla be instituted as an ordinance for all generations. They sent to her: You will thereby arouse the wrath of the nations upon us, as the Megilla recounts the victory of the Jews over the gentiles, and it is best not to publicize that victory. She sent back to them: I am already written in the chronicles of the kings of Media and Persia, and so the Megilla will not publicize anything that is not already known worldwide.

Rachi non traduit

שלחה להם. בשנה שנייה לקובעה עליהם חובה:

קבעוני. ליום טוב ולקרייה להיות לי לשם:

קנאה את מעוררת עלינו. שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר מפלתן:

כבר אני כתובה. ושם יהו רואין מה שאירע להם על ידי ישראל:

רַב וְרַב חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַב חֲבִיבָא מַתְנוּ. בְּכוּלֵּיהּ סֵדֶר מוֹעֵד כָּל כִּי הַאי זוּגָא חַלּוֹפֵי רַבִּי יוֹחָנָן וּמְעַיֵּיל רַבִּי יוֹנָתָן. שָׁלְחָה לָהֶם אֶסְתֵּר לַחֲכָמִים: כִּתְבוּנִי לְדוֹרוֹת. שָׁלְחוּ לָהּ: ''הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים'', שִׁלֵּישִׁים וְלֹא רִבֵּעִים,

Traduction

It was related that Rav and Rabbi Ḥanina and Rabbi Yoḥanan and Rav Ḥaviva taught the statement cited below. The Gemara comments: Throughout the order of Moed, wherever this latter pair of Sages is mentioned, exchange Rabbi Yoḥanan and insert Rabbi Yonatan in his place. They said: Esther sent to the Sages: Write me for future generations and canonize my book as part of the Bible. They sent to her that it is written: ''Have I not written for you three times'' (Proverbs 22:20), indicating that Israel’s battle with Amalek is to be mentioned three times in the Bible and not four times? Since it is already mentioned three times (Exodus 17:8–16; Deuteronomy 25:17–19; I Samuel 15), there is no need to add a fourth source.

Rachi non traduit

רב ורב חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו. הא דאמרינן לקמן:

בכוליה סדר מועד. שהוזכרה שם זוג זה של ארבע חכמים הללו חלופי רבי יוחנן ומכניסין רבי יונתן:

שלישים. בשלשה מקומות יש לנו להזכיר מלחמת עמלק בספר ואלה שמות (יז) ובמשנה תורה (כה) ובספר שמואל (א טו) וזהו שאמר שלמה בדבר ששילשתו אי אתה רשאי לרבעו:

עַד שֶׁמָּצְאוּ לוֹ מִקְרָא כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ''כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר''. ''כְּתֹב זֹאת'' — מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן וּבְמִשְׁנֵה תוֹרָה. ''זִכָּרוֹן'' — מַה שֶּׁכָּתוּב בַּנְּבִיאִים, ''בַּסֵּפֶר'' — מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמְּגִלָּה.

Traduction

The Sages did not accede to Esther’s request until they found a verse written in the Torah: ''Write this for a memorial in the book, and rehearse it in the ears of Joshua: That I will utterly blot out the remembrance of Amalek from under the heavens'' (Exodus 17:14). The Sages interpreted the verse: ''Write this,'' that which is written in the Torah here in Exodus, and in Deuteronomy; ''a memorial,'' that which is written in the Prophets, i.e., in I Samuel, on this matter; ''in the book,'' that which is written in the Megilla. The Megilla is the third mention of Amalek and not the fourth, as both mentions in the Torah pertaining to Amalek are considered one; therefore, Esther would be the third, not the fourth source.

Rachi non traduit

זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה. דכל מה שכתוב בתורה קורא כתב אחד:

כְּתַנָּאֵי: ''כְּתֹב זֹאת'' — מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן, ''זִכָּרוֹן'' — מַה שֶּׁכָּתוּב בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, ''בַּסֵּפֶר'' — מַה שֶּׁכָּתוּב בַּנְּבִיאִים. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: ''כְּתֹב זֹאת'' — מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן וּבְמִשְׁנֵה תוֹרָה, ''זִכָּרוֹן'' — מַה שֶּׁכָּתוּב בַּנְּבִיאִים, ''בְּסֵפֶר'' — מַה שֶּׁכָּתוּב בִּמְגִילָּה.

Traduction

The Gemara comments: This matter is parallel to a dispute between the tanna’im, as it was taught in a baraita: ''Write this,'' that which is written here, in the book of Exodus; ''a memorial,'' that which is written in Deuteronomy; ''in the book,'' that which is written in the Prophets; this is the statement of Rabbi Yehoshua. Rabbi Elazar HaModa’i disagrees and says: ''Write this,'' that which is written in the Torah here in Exodus, and in Deuteronomy; ''a memorial,'' that which is written in the Prophets on this matter; ''in the book,'' that which is written in the Megilla. Here too, the tanna’im disagreed whether or not the book of Esther has the same force and sanctity as that of the canonized books of the Bible.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֶסְתֵּר אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת הַיָּדַיִם.

Traduction

Rav Yehuda said that Shmuel said: The book of Esther does not render the hands ritually impure. Although the Sages issued a decree that sacred scrolls render hands ritually impure, the book of Esther was not accorded the sanctity of sacred scrolls.

Rachi non traduit

אינה מטמאה את הידים. כשאר ספרים דאמר ביציאות השבת (דף יד.) שגזרו עליהן לטמא את הידים לתרומה ומחלוקת בית שמאי וב''ה היא:

לְמֵימְרָא דְּסָבַר שְׁמוּאֵל אֶסְתֵּר לָאו בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה! נֶאֶמְרָה לִקְרוֹת, וְלֹא נֶאֶמְרָה לִיכְתּוֹב.

Traduction

The Gemara asks: Is this to say that Shmuel maintains that the book of Esther was not stated with the inspiration of the Divine Spirit? But didn’t Shmuel himself say elsewhere that the book of Esther was stated with the inspiration of the Divine Spirit? The Gemara answers: It was stated with the Divine Spirit that it is to be read in public; however, it was not stated that it is to be written. Therefore, the text was not accorded the sanctity of sacred scrolls.

Tossefoth non traduit

נאמרה לקרות ולא לכתוב. משמע דסבר דמותר לקרותה ע''פ וקשה דהיכי פליג על סתם משנה דלקמן דפ''ב (דף יז:) דתני קראה על פה לא יצא ורב נמי הוא דאמר לקמן (מגילה דף יט.) שצריך לכותבה ולתופר' בגידין ור' יוחנן נמי [אמר] (שם:) דאם קראה בין הכתובים לא יצא לכך נר' לפר' דהא דקאמר לא ניתנה ליכתב ברוח הקודש אבל מדרבנן ניתנה ליכתב ולקרות ואכתי קשיא דהא אמרינן בפ' הממונה במסכת יומא (דף כט.) נמשלה אסתר לאילת השחר מה שחר סוף הלילה אף אסתר סוף הנסים ופריך והא איכא חנוכה ומשני ניתן ליכתב קאמר ופריך הניחא למאן דאמר ניתן ליכתב אלא למאן דאמר לא ניתן ליכתב מאי איכא למימר ואין לומר דהא דניתן ליכתב מדרבנן קרי כתיבה דאם כן הדרא קושיין לדוכתא דהא איכא חנוכה שניתנה לכתוב מדרבנן במגילת תענית ותירץ הר''ר אלחנן דכתיבה דמגילה מהניא טפי דהא צריכה גידין ושרטוט וכמה דברים דלא צריכי במגילת תענית:

מֵיתִיבִי, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: קֹהֶלֶת אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, וּמַחְלוֹקֶת בְּשִׁיר הַשִּׁירִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שִׁיר הַשִּׁירִים מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, וּמַחְלוֹקֶת בְּקֹהֶלֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קֹהֶלֶת מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל, אֲבָל רוּת וְשִׁיר הַשִּׁירִים וְאֶסְתֵּר מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם! הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

Traduction

The Gemara raises an objection from a baraita. Rabbi Meir says: The book of Ecclesiastes does not render the hands ritually impure, as it was not accorded the sanctity of sacred scrolls; however, there is a dispute with regard to whether or not the Song of Songs renders the hands impure. Rabbi Yosei says: The Song of Songs renders the hands ritually impure, but there is a dispute with regard to the book of Ecclesiastes. Rabbi Shimon says: The ruling with regard to Ecclesiastes is among the leniencies of Beit Shammai and among the stringencies of Beit Hillel, as according to Beit Hillel it renders the hands impure and according to Beit Shammai it does not. However, everyone agrees that the books of Ruth, and the Song of Songs, and Esther render the hands ritually impure, contrary to the opinion of Shmuel. The Gemara answers: It was Shmuel who stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua cited earlier that the book of Esther was not accorded the sanctity of sacred scrolls.

Rachi non traduit

הוא דאמר כרבי יהושע. דאמר לעיל זאת מה שכתוב בתורה זכרון מה שכתוב במשנה תורה בספר מה שכתוב בנביאים אבל במגילה לא ניתנה ליכתב אלא לגורסה על פה ולקרותה:

תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: קֹהֶלֶת אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, מִפְּנֵי שֶׁחָכְמָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הִיא. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי זוֹ בִּלְבַד אָמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ''וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל'', וְאוֹמֵר: ''אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו''.

Traduction

It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Menasya says: The book of Ecclesiastes does not render the hands ritually impure because it is the wisdom of Solomon, and not divinely inspired. They said to him: It was certainly divinely inspired and that is the reason that the book of Ecclesiastes was added to the canon; as was it this alone that Solomon said? Wasn’t it already stated: ''And he spoke three thousand proverbs, and his poems were a thousand and five'' (I Kings 5:12)? Solomon spoke many proverbs, but only a portion of them were canonized in the Bible. Apparently, what is unique about those in Ecclesiastes is that they were divinely inspired. And it says: ''Add you not unto his words'' (Proverbs 30:6).

Rachi non traduit

והלא כבר נאמר וידבר כו'. וקהלת כבר נאמרה וכיון דלא כתב את כולן למדת שמה שכתב רוח הקודש היה:

אל תוסף על דבריו. מקרא הוא בספר משלי:

מַאי ''וְאוֹמֵר''? וְכִי תֵּימָא: מֵימָר טוּבָא אֲמַר, דְּאִי בָּעֵי — אִיכְּתִיב, וּדְאִי בָּעֵי — לָא אִיכְּתִיב. תָּא שְׁמַע: ''אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו''.

Traduction

The Gemara asks: What is added by the proof introduced with the phrase: And it says? Why wasn’t the first proof sufficient? The Gemara answers: And if you would say that in terms of what he said, he said a great deal, with regard to which, if he so desired, it was written, and if he so desired, it was not written; then that is why not all of his statements were preserved. Therefore, come and hear: Add you not unto his words. Apparently, the reason that it is prohibited to add to the proverbs is that the book of Ecclesiastes was divinely inspired.

Rachi non traduit

דאי בעי כתב ואי בעי לא כתב. ולעולם מה שכתב משלות בעלמא נינהו ולא מפי הקב''ה:

תא שמע אל תוסף על דבריו. מדקאסר להוסיף עליהן שמע מינה ברוח הקודש נאמרו:

תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ''. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רוֹאֶיהָ''.

Traduction

It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The book of Esther was said with the inspiration of the Divine Spirit, as it is stated: ''And Haman thought in his heart'' (Esther 6:6). If the book of Esther was not divinely inspired, how was it known what Haman thought in his heart? Rabbi Akiva says: The book of Esther was said with the inspiration of the Divine Spirit, as it is stated: ''And Esther obtained favor in the sight of all those who looked upon her'' (Esther 2:15); this could have been known only through divine inspiration.

Rachi non traduit

ויאמר המן בלבו. מנא ידעו כותבי המגילה שכך אמר בלבו אלא רוח הקודש נגלה עליהם:

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי''. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוֹרְמַסְקִית אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם''.

Traduction

Rabbi Meir says: The book of Esther was said with the inspiration of the Divine Spirit, as it is stated with regard to the conspiracy of Bigtan and Teresh against Ahasuerus: ''And the thing became known to Mordecai'' (Esther 2:22). This too could have been known only through divine inspiration. Rabbi Yosei ben Durmaskit says: The book of Esther was said with the inspiration of the Divine Spirit, as it is stated: ''But they did not lay their hands on the plunder'' (Esther 9:15). The only way that could have been stated with certainty is through divine inspiration.

Rachi non traduit

ויודע הדבר למרדכי. מי גלה לו רוח הקדש שרה עליו:

ובבזה לא שלחו את ידם. היאך ידעו מה עשו הרחוקים:

אָמַר שְׁמוּאֵל: אִי הֲוַאי הָתָם, הֲוָה אָמֵינָא מִלְּתָא דַּעֲדִיפָא מִכּוּלְּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ'' — קִיְּמוּ לְמַעְלָה מַה שֶּׁקִּיבְּלוּ לְמַטָּה.

Traduction

Shmuel said: Had I been there among the tanna’im, I would have stated a matter that is superior to them all, as it is stated: ''They confirmed, and took upon themselves'' (Esther 9:27), which was interpreted to mean: They confirmed above in heaven what they took upon themselves below on earth. Clearly, it is only through divine inspiration that this could have been ascertained.

אָמַר רָבָא: לְכוּלְּהוּ אִית לְהוּ פִּירְכָא, לְבַר מִדִּשְׁמוּאֵל דְּלֵית לֵיהּ פִּירְכָא: דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר — סְבָרָא הוּא דְּלָא הֲוָה אִינִישׁ דַּחֲשִׁיב לְמַלְכָּא כְּווֹתֵיהּ, וְהַאי כִּי קָא מַפֵּישׁ טוּבָא וְאָמַר — אַדַּעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ קָאָמַר.

Traduction

Rava said: There is a refutation for all of these proofs, except for the proof cited by Shmuel, for which there is no refutation. The Gemara elaborates. That which Rabbi Eliezer said with regard to knowledge of what Haman was thinking in his heart can be refuted, as it is based on logical reasoning to conclude that this was his thinking. There was no other person as important to the king as he was; and the fact is that when he elaborated extensively and said: ''Let the royal apparel be brought'' (Esther 6:8), he said it with himself in mind.

Rachi non traduit

מפיש ואמר טובא. יביאו לבוש מלכות אדעתא דנפשיה קאמר שמע מינה זאת היתה בלבו:

Tossefoth non traduit

לכולהו איכא פירכא בר מדשמואל. וקשה דלשמואל מי ליכא פירכא דהא רבא גופיה הוא דאמר פרק רבי עקיבא (שבת דף פח. ושם). (מכאן מודעא רבה לאורייתא) שקבלו שנית בימי אחשורוש אלמא דאיצטריך קרא לדרשא אחרינא ויש לומר דלא חשיב האי פירכא דהא שפיר שמעינן מינה תרתי ולא דמי האי פירכא לשאר פירכות דאינך דסתר סברתם לגמרי:

דְּרַבִּי עֲקִיבָא — דִּלְמָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמְתָה לוֹ כְּאוּמָּתוֹ.

Traduction

That which Rabbi Akiva said with regard to the knowledge that Esther found favor in the eyes of all, perhaps it can be understood and refuted in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who said: This teaches that she appeared to each and every one as one of his nation, and they expressed that sentiment aloud.

Rachi non traduit

נדמתה לו כאומתו. והיו אומרים בפיהם זו משלנו היא:

וְהָא דְּרַבִּי מֵאִיר — דִּלְמָא כְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, דְּאָמַר: בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי טַרְשִׂיִּים הָיוּ.

Traduction

And that which Rabbi Meir said, i.e., that the divine inspiration of the book of Esther is clear from the fact that Mordecai exposed the conspiracy against Ahasuerus, perhaps this can be explained and refuted in accordance with the opinion of Rabbi Ḥiyya bar Abba, who said: Bigtan and Teresh were both members of the Tarsi people and conversed in their own language. Mordecai, who was a member of the Sanhedrin and therefore fluent in many languages, understood what they were saying.

Rachi non traduit

דרבי חייא בר אבא. לקמן בפירקין:

וְהָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוֹרְמַסְקִית — דִּלְמָא פְּרִיסְתָּקֵי שַׁדּוּר. דִּשְׁמוּאֵל, וַדַּאי לֵית לֵיהּ פִּירְכָא. אָמַר רָבִינָא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: טָבָא חֲדָא פִּלְפַּלְתָּא חֲרִיפְתָּא מִמְּלֵי צַנֵּי קָרֵי.

Traduction

And that which Rabbi Yosei ben Durmaskit said with regard to the knowledge that no spoils were taken, perhaps this can be explained and refuted by the fact that they dispatched messengers who informed them of the situation. However, with regard to Shmuel’s proof from the fact that they confirmed above what they took upon themselves below, there is certainly no refutation. Ravina said: This explains the folk saying that people say: One sharp pepper is better than a basketful of pumpkins, as the quality of the pepper’s taste is more significant than the quantity of the pumpkins.

Rachi non traduit

פריסתקי שדור. שלוחים שלחו להם למרדכי ואסתר שלא נגענו בביזה שלא ירע למלך:

רַב יוֹסֵף אָמַר מֵהָכָא: ''וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים''. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אוֹמֵר מֵהָכָא: ''וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם''.

Traduction

Rav Yosef said: Proof that the book of Esther was divinely inspired may be cited from here: ''And these days of Purim shall not cease from among the Jews'' (Esther 9:28), an assertion that could have been made only with divine inspiration. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: Proof may be cited from here, at the end of that verse: ''Nor the memorial of them perish from their seed'' (Esther 9:28).

Rachi non traduit

לא יעברו. מנא ידע את העתיד:

Tossefoth non traduit

ורב נחמן אמר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם. דברישא דקרא לא חזינן אלא היהודים שבאותו הדור:

וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ''וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ'' — שְׁתֵּי מָנוֹת לְאִישׁ אֶחָד. ''וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים'' — שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם.

Traduction

The mishna mentions: And gifts distributed to the poor. Rav Yosef taught a baraita that the verse states: ''And of sending portions one to another'' (Esther 9:22), indicating two portions to one person. The verse continues: ''And gifts to the poor'' (Esther 9:22), indicating two gifts to two people.

Rachi non traduit

מנות. מיני מעדנים:

שתי מנות לאדם אחד. דכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאדם אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם די לכל אחד ואחד מתנה אחת דהא אביונים נמי תרתי משמע:

רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה שַׁדַּר לֵיהּ לְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אַטְמָא דְּעִיגְלָא תִּלְתָּא וְגַרְבָּא דְחַמְרָא, שְׁלַח לֵיהּ:

Traduction

The Gemara relates that, on Purim, Rabbi Yehuda Nesia sent to Rabbi Oshaya the leg of a third-born calf and a jug of wine. Rabbi Oshaya sent him a message of gratitude:

Rachi non traduit

עגלא תלתא. שלישי לבטן: